ותגיד זמן והזמן עובר

איזה שעון בן חיל? אשר איננו נח! ביום וגם בליל דופק דופק הוא כך: טיק טק, טיק טק! דופק שעון בן חיל ביום וגם בליל דופק דופק הוא כך – טיק טק, טיק טק, טיק טק, טיק טק,טיק טק לוין קיפניס השעונים היום אינם מתקתקים. הם דיגיטליים וחרישיים ומאפשרים שכחה והדחקה של הזמן... קראו עוד

דור ה-Y, יום האישה הבינלאומי ומה שביניהם

סיפור אישי ופרטי לגמרי של בת דור ה-X: נולדתי למשפחה מהמעמד הבינוני. גדלתי בדירה ממוצעת בראשון לציון לאב ניצול שואה ששירת כל חייו כנגד בצבא קבע ולאם שעבדה בעבודות מזכירות מזדמנות. חונכתי, מצד אחד, למצוינות ולתחרות. השאלה הראשונה שנשאלתי אחרי קבלת תוצאות מבחנים הייתה:... קראו עוד

בית לנשמה – שיפוץ כמטפורה

לפני 15 שנה, כששיפצנו בפעם האחרונה, ביקשתי מטל, בתי הבכורה, ש״אם ארצה עוד פעם לשפץ, תזכירי לי כמה קשה זה היה״, היא לא זכרה את הבקשה הזו ואני הבנתי ששיפוץ זה כמו לידה – אחרי הכאב, הקריעה, הלילות נטולי השינה – אנחנו מבטיחות לעצמנו ש״לא עוד״, אך שוב חוזרות על... קראו עוד

בית לנשמה

הכל התחיל בסטטוס בפייסבוק שבו ביקשתי עזרה במציאת סטודיו גדול מחוץ לבית. כתבתי שם ש"צפוף לי", "חנוק לי" "ואין לי מקום". במשך כחודש שקעתי בחיפוש קדחתני אחר חלל לעבודה שיענה לצרכיי. לא מצאתי. כל החללים שנבדקו היו קטנים מידי, רחוקים מידי,... קראו עוד

חפצים

מזה כתשעה חודשים נמצאת, בלה, חמותי, בבית הסיעודי בקיבוץ שדות ים. בלה ובני היו ממיסדי הקיבוץ. אנשים חרוצים, יודעי ספר, אנטי דתיים ושומרי מסורת בדרכם החילונית, דעתנים וסגורים. בלה, שבנובמבר הקרוב ימלאו לה תשעים שנה, אישה זקופת קומה וגאה, כיהנה לאורך השנים בתפקידי מפתח... קראו עוד

המסע לגרמניה – חוויות, מפגשים ומחשבות

בחמשת הימים האחרונים מאז שנחתנו, אני מרגישה כמקיצה מחלום. יקיצה לא פשוטה- אני חווה כובד, סהרוריות, עייפות. החזרה לשגרה הברוכה ולהווית המציאות קורת באטיות, התנועות כבדות, המחשבות מבולבלות. עולים בתודעתי שברי חלום שאני מנסה להביאם לכלל סיפור אינטגרלי, מובן לעצמי... קראו עוד

המסע לגרמניה

לכאורה זהו עוד טיול משפחתי: כמו מאות משפחות ישראליות המבלות במהלך הקיץ ביער השחור, נהנות מהנופים עוצרי הנשימה, פוסעות בסמטאות הערים העתיקות, מתבשמות מהפסטורליה של הכפרים והחוות וצווחות בהתרגשות ברכבות ההרים של היער השחור, גם אנו, יוצאים כולנו, לאוורר את נפשנו מהקיץ... קראו עוד

שואה שלי

הייתי בת שבע. כתה ב׳. אבא, אמא ואני ישבנו בערב יום השואה במטבחון הקטן והצפוף מאחורי דלת ההזזה שהורדה כבר לפני שנים רבות. אור צהבהב שבקע מן המנורה יצר צללים של קדרות. שאלתי את הורי לפשרו של היום הזה והם סיפרו… הם סיפרו שהנאצים הרגו שישה מיליון יהודים. את חלקם הם... קראו עוד

הגדת פסח תשע"ג בבית משפחת פורת

את הנוסח הזה נקרא השנה סביב שולחן הסדר בביתנו. לחצו כאן להדפסת PDF של ההגדה ביביליוגרפיה: "הלילה הזה- הגדה ישראלית", מאת מישאל ציון עם נועם ציון "ויהי שעמדה- הגדה של פסח" עם מדרש נשי חדש, המדרשה באורנים "הגיבורים שלי", יאיר לפיד... קראו עוד

אם אני אינני אני אז מי אני בכלל?

ההכנות לקראת חג הפורים בעיצומן: תחפושות נרכשות או נתפרות, מסיבות פורים מתארגנות, החנויות מליאות בכובעים, צעיפים, מסיכות וכל מיני אביזרים. שמחה גדולה. ישנם אנשים הבוחרים לבטא בתחפושת שלהם כמיהה עמוקה למה שלא יוכלו להיות לעולם בחיים האמיתיים, ישנם כאלה הבוחרים להתחפש... קראו עוד

להיות אמא

לבנותיי בשלהי אוגוסט 1985 – השתנו חיי מן הקצה אל הקצה: זהות חדשה, בלתי מוכרת השתלטה על כל הוויתי, מצאה לה משכן קבע בתודעתי, מחקה את כל ההרגלים וקראה תיגר על תפיסות עולם קודמות. לזהות הזו קוראים ״אמא״. אני זוכרת את עצמי מגיעה, אחרי הלידה לדירת הורי בראשון לציון... קראו עוד

מה חשוב? – שני משוררים פולנים ולהקה אחת

אני ישובה עכשיו, כמידי בוקר, על הכסא בגינה. למולי עציצי רקפות בשלל צבעים עזים. הרקפות אמנם נחשבות לפרח צנוע, הנחבא בין הסלעים, אבל, כאן בגינה, הם זוקפים את גוום, גנדרנים כטווסים המציגים את מלוא יופים החוצה. בשעה זו של הבוקר, אני בדרך כלל נותנת דרור למחשבות, ודרכן... קראו עוד

שלושה סיפורים על אמנות, יצירה ותרפיה

סיפור ראשון יום רביעי בערב, ארבע נשים בשלהי שנות הארבעים או בתחילת העשור החמישי לחייהן מתכנסות אצלי בסטודיו לסדנת קרמיקה. כולן נשים חזקות, יפות, מליאות חיים וחדוות יצירה. מזה כמה שיעורים שס׳ מגיעה נסערת : היא בעיצומו של מאבק גירושין קשה. בעלה עזב בפתאומיות את הבית... קראו עוד

מחשבות של בוקר, עבודה על הגלגל והסיפור שלוש אחיות של ש״י עגנון

קמתי הבוקר בתחושה של אי שקט ועגמומיות. אולי בגלל הסתיו שאפרוריותו המבורכת נאבקת בגלי החום הקופחים של שלהי הקיץ – ומאבק זה מהדהד לנפשי, אולי בגלל חודש אלול על חשבונות הנפש שהוא מייצר, איני יודעת. חשבתי שעבודה על הגלגל תייצר תחושה של מירכוז פנימי שאני כה זקוקה לה.... קראו עוד

שידת הזכרונות שלי

ביום שישי האחרון סיימתי לשפץ שידה ישנה שקיבלתי מחברה טובה, ובכך הסתיימה תקופה של כשלושה שבועות שבה ״צללתי״ לזכרונות של ילדותי, נערותי ותקופות ארוכות של חיי הבוגרים. באמצעות תהליך בחירת התמונות, חוויתי מחדש את סיפורי חיי: נזכרתי שבימי שישי היינו ישובים ב״חדר הקטן״... קראו עוד

אחותי היפה: מות הפנטזיה

המשפחה המוצגת בסרט מאופיינת בניכור ובבדידות. זו משפחה קשת יום, החיה בעליבות גדולה, הן במרחב הפיסי החיצוני והן בביתה. כל אחד מבני הבית חי את חייו בלי יכולת לתקשר באמת או ״לראות״ את הצרכים הריגשיים של האנשים הקרובים לו ביותר. ראמה, אם המשפחה, מנהלת את ענייני הבית. את... קראו עוד

שנה טובה

ראש השנה, כמו יום הולדת, מזמן תהליך של התכנסות פנימה, התבוננות וחשבון נפש: שחרור של השנה הקודמת והתכווננות פנימית לקראת השנה החדשה. מצאתי פסק זמן בין ההכנות לחג על מנת לסכם לעצמי בצורה בהירה מה הייתי רוצה לעצמי לשנה החדשה. אז ככה: הייתי רוצה לארגן את הזמן שלי בצורה... קראו עוד

בין ״אשה שבורה״ של סימון דה בובואר למגילת רות

במפגש האחרון של הסדנא עסקנו בסיפור ״אשה שבורה״ של סימון דה בובואר. זהו הסיפור השלישי בספר בעל אותו השם. הסיפור כתוב בצורת יומן של אשה באמצע החיים, נשואה ואם לשתי בנות בוגרות, שבעלה מתוודה בפניה שהוא, מזה זמן מה, מנהל רומן מחוץ לנישואין. היומן מתחיל כשבועיים לפני... קראו עוד

אתר חדש נולד

ההשקה של האתר הזה, שמלכד בתוכו את אבני הדרך המקצועיות שלי , מלווה אותי בהתרגשות מרובה. קודם כל, הוא תוצר של הריון ממושך. עד לפני שנתיים הנחיתי חמש סדנאות במקביל בנוסף לשלושה חוגי קרמיקה. לא נשמתי. חשתי על בשרי את משמעות המילה "שחיקה". כיוון שהעבודה היא בבית,... קראו עוד